תחום דיני העבודה בישראל הינו רחב היקף ונוגע לכל אחד מאיתנו. רבים מהעובדים אינם מודעים לכלל הזכויות המגיעות להם מכח חוקי העבודה הקיימים, דבר שמאפשר לעיתים, ניצול העובדים על ידי מעסיקיהם, ושלילת הזכויות המגיעות להם כחוק. לפיכך, חשוב מאוד שכל עובד יהיה מודע לזכויות העבודה הבסיסיות המוקנות לו.

עבודה בשעות נוספות
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי יום עבודה לא יעלה על 8 שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה על 42 שעות. על המעסיק לתגמל את העובד בעבור השעות הנוספות כדלקמן: בעבור השעתיים הנוספות הראשונות יקבל העובד 125% משכרו הרגיל, ומעבר לכך, יקבל 150% משכרו.
בעבודת לילה, המוגדרת כעבודה ששעתיים לפחות הן בין 10 בלילה לבין 6 בבוקר, העובד יקבל גמול בעבור שעות נוספות לאחר 7 שעות עבודה, החל מהשעה השמינית.

תעריפים מיוחדים
בעבודה ביום חג או בשבת, יש לשלם החל מהשעה הראשונה תעריף של 150% מהשכר הרגיל. בעבור השעה התשיעית והעשירית, העובד יקבל לפי 175% משכרו, ומעבר לכך, יקבל לפי 200%.

חופשה
כל עובד זכאי לימי חופשה בתשלום. בחמש השנים הראשונות לעבודה, זכאי העובד ל-16 ימי חופשה (שכוללים בתוכם את המנוחה השבועית) לכל שנת עבודה. בשנה השישית העובד זכאי ל-18 ימי חופשה, בשנה השביעית ל-21 ימים, ובשנה השמינית ואילך העובד זכאי ליום נוסף בגין כל שנת עבודה, וזאת עד להגעה ל-28 ימי חופשה.
במידה והעובד לא מנצל בפועל את ימי החופשה שצבר, חייב המעסיק לשלם את ימי החופשה בכסף בעת סיום העבודה. חשוב לנצל את ימי החופשה בעת העבודה, שכן הכלל הוא כי לא ניתן לצבור ימי חופשה. במידה והעובד לא ניצל אותם במלואם או בכלל, והפסיק לעבוד, והמעסיק לא שילם לו בעבור הימים שלא ניצל, ניתן יהיה לתבוע את ימי החופשה בעבור השלוש השנים האחרונות בלבד. מעסיק יכול להחליט להוציא את העובד לחופשה למשך 7 ימים רצופים ויותר, אולם עליו ליתן הודעה על כך לעובד 14 ימים מראש.

הבראה
עובד שהשלים שנת עבודה, זכאי לתשלום דמי הבראה. 5 ימים בגין השנה הראשונה לעבודה, 6 ימים בגין השנה השניה והשלישית, 7 ימים מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית, 8 ימים מהשנה ה-11 ועד השנה ה-15, 9 ימים מהשנה ה-16 ועד השנה ה-19, 10 ימים מהשנה ה-20 ואילך. תעריף יום הבראה כיום עומד על 378 ₪, וניתן לתבוע על 7 שנים אחרונות בלבד. דמי ההבראה מגיעים אך ורק לעובד שהשלים שנת עבודה, ולכן עובד שעבד 10 חודשים או פחות, לא יהיה זכאי לתשלום דמי הבראה. כמו כן, דמי ההבראה משולמים בהתאם להיקף המשרה של העובד, ככה שמי שעובד משרה חלקית, ישולמו דמי ההבראה ביחס לחלקיות משרתו. דמי ההבראה בדרך כלל משולמים בחודשים יוני – אוגוסט, אולם בהסכמת העובד, ניתן לחלק את התשלום ולפרוס אותו לתשלום חודשי על פני כל השנה.

פנסיה
מינואר 2008 קיימת חובה על כל המעסיקים להפריש לכל עובד לפנסיה. ההפרשה מינואר 2014 עומדת על שיעור של 12% מהשכר, שהמעסיק חייב להפריש (המורכב מהפרשה לפיצויים ולפנסיה) וחלק העובד הוא 6%. החל משנת 2017, עומדת הפרשת המעסיק על 12.5%. יכולים להיות הסדרים שמיטיבים יותר עם העובד להפרשה לפנסיה במקומות עבודה שונים, בהתאם להסכמים הקיבוציים הקיימים בענפי העבודה השונים. עובד אשר החל לעבוד במקום עבודה והיתה לו קרן פנסיה פעילה קודמת, זכאי להפרשות החל מחודש עבודתו הרביעי בתחולה רטרואקטיבית מתחילת העבודה. עובד שהחל לעבוד מבלי שהיתה לו קרן פנסיה קודמת, זכאי להפרשות החל מחודש עבודתו השביעי, ללא תחולה רטרואקטיבית.
הסכומים שהצטברו על חשבון פיצויים ופנסיה בקרן שייכים לעובד בכל מקרה, גם אם התפטר מעבודתו ביוזמתו, ולמעסיק אסור למשוך בחזרה את חלק פיצויי הפיטורים, במידה ולא פיטר את העובד.

פיצויי פיטורים
כל עובד המפוטר מעבודתו, זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגובה משכורת חודשית אחת לכל שנת עבודה, ומסכום זה יש לקזז את פיצויי הפיטורים שהצטברו בקרן הפנסיה של העובד. קיימים מקרים בהם יהיה העובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים אף על פי שלא פוטר, אלא התפטר כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה או כתוצאה ממצב רפואי, שלא מאפשר לו להמשיך לעבוד, אולם על כך נרחיב במאמר נפרד.